top of page
אור הקבלה
מאמרי הזוהר הקדוש בנושא פרנסה וברכת המזון
זוהר,בשלח,דף ס"ב,ע"א
לשון הזוהר:הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.רבי יוסי פתח,פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.מה כתיב לעילא,עיני כל אליך ישברו.כל אינון בני עלמא מצפאן וזקפאן עיינין לקב"ה,בגין כך ,כל אינון בני מהימנותא בעאן בכל יומא ויומא,לשאלא מזונייהו מקב"ה,ולצלאה צלותהון עליה.
פירוש הסולם:רבי יוסי פתח,פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.מה כתוב למעלה,עיני כל אליך ישברו.כל בני העולם מצפים ונושאים עיניהם אל הקב"ה,משום זה,כל אילו בני האמונה צריכים לבקש מזונם מהקב"ה,ולהתפלל תפילתם עליו.
לשון הזוהר:מאי טעמא.בגין דכל מאן דמצלי צלותיה לגבי קב"ה על מזוניה,גרים דיתברך כל יומא על ידוי,ההוא אילנא דמזון דכלא ביה.ואף על גב דאשתכח עימה,בעי למשאל קמיה קב"ה,ולצלאה צלותא על מזונה כל יומא,בגין דישתכחו על ידוי ברכאן כל יומא ויומא לעילא,ודא הא ברוך יי' יום יום.
פירוש הסולם:שואל, מהו הטעם.ואומר,משום שכל מי שמתפלל תפילתו אל הקב"ה על מזונותיו,גורם שיתברך על ידיו כל יום,אילן ההוא שמזון הכל בו.ואף על פי שנמצא עמו מזון,צריך לבקש עליו לפני הקב"ה ולהתפלל תפילתו על מזון כל יום,כדי שימצאו על ידו ברכות למעלה,בכל יום ויום.וזהו ברוך ה' יום יום.
לשון הזוהר:ועל דא,לא לבעי ליה לאינש לבשלא מזונא מן יומא ליומא אחרינא,דלא לעכב מן יומא ליומא אחרא.הה"ד,ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו.יום ליומו דייקא.בר מערב שבת לשבת,כמה דאוקימנא.וכדין אשתכח קב"ה מלא ברכאן בכל יומא.וכדין כתיב פותח את ידיך... .מאי רצון.ההוא רצון דאשתכח מעתיקא קדישא,ונפיק מניה רצון,לאשתכחא מזוני לכלא.ומאן דשאיל מזוניה בכל יומא ויומא ,ההוא אקרי ברא מהימנא,ברא דבגיניה משתכחן ברכאן לעילא.
פירוש הסולם:ועל כן אין אדם צריך לבשל מזונות מיום ליום אחר,שלא לעכב מיום ליום אחר,זה שכתוב,ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו.יום ביומו הוא מדויק,חוץ מערב שבת לשבת,כמו שהעמדנו.ואז נמצא הקב"ה מלא ברכות בכל יום.ואז כתוב ,פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.מהו רצון.היינו רצון ההוא שנמצא מעתיקא קדישא,שהוא כתר,ויוצא ממנו רצון שיהיה נמצא מזון לכל.ומי שמבקש מזון בכל יום ויום,ההוא נקרא בן נאמן,בן,שבשבילו נמצאות ברכות למעלה.
לשון הזוהר:רבי אבא פתח ואמר,רוצה יי' את יריאיו את המיחלים לחסדו,כמה אית להו לבני נשא למהך באורחוי דמלכא קדישא,ולמהך באורחוי דאורייתא,בגין דאשתכחון ברכאן לכלהו,לעלאי ותתאי.
פירוש הסולם:רבי אבא פתח ואמר,רוצה ה' את יריאיו את המיחלים לחסדו,כמה יש לבני אדם ללכת בדרכיו של המלך הקדוש,וללכת בדרכיה של התורה,כדי שימצאו ברכות לכולם לעליונים ולתחתונים.
לשון הזוהר:דתניא,מאי דכתיב,ישראל אשר בך אתפאר.אתפאר ודאי.מאי משמע.דבגין ישראל לתתא,קב"ה מתפאר לעילא.ומאי פארא דיליה.דאתחבש בתפילין,דמתחברא גווני לאתפארא.
פירוש הסולם:שלמדנו מה שכתוב ,ישראל אשר בך אתפאר.אתפאר ודאי.מה פירושו.הוא משום שבשביל ישראל למטה,שמעלין מ"ן,הקב"ה מתפאר למעלה ,ומאי פאר שלו,שמניח תפילין,פירוש,ע"י המ"ן שישראל מעלים יוצאים מוחין לז"א שנקראים תפילין,שמתחבר בהם צבעים להתפאר.כי ד' פרשיות הוא סוד ג' צבעים לבן אדום ירוק,ום מתחברים בסוד ג' קוים ,להאיר בכל השלמות.
לשון הזוהר:תאנא,רוצה יי' את יריאיו,רוצה יי' ביריאיו מבעי ליה.מאי רוצה יי' את יריאיו,אלא רוצה יי' את יריאיו,כלומר,אפיק האי רצון,ומתרעי בהו קב"ה, ליריאיו דדחלין ליה.ומאן אינון יריאיו דאפיק לון האי רצון.הדר ואמר, את המיחלים לחסדו,אינון דמצפאן ומחכאן בכל יומא ויומא,למבעי מזונייהו מן קב"ה,משמע דכתיב את המיחלים לחסדו.
פירוש הסולם:למדנו.רוצה ה' את יראיו .שואל ,רוצה ה' ביראיו היה צריך לומר.מהו,רוצה ה' את יראיו.ומשיב,אלא רוצה ה' את יראיו,כלומר, הוציא רצון הזה ורצה בו את יראיו היראים ממנו.ומי הם היראים שהוציא להם הרצון הזה,חזר ואמר, את המיחלים לחסדו,כלומר אלו המצפים ומחכים בכל יום ויום לבקש מזונם מן הקב"ה.זה משמע, משכתוב, המיחלים חסדו.
לשון הזוהר:רבי ייסא סבא,לא אתקין סעודתא בכל יומא,עד דבעא בעותיה קמי קב"ה,על מזוני.אמר,לא נתקין סעודתא, עד דתתיהיב מבי מלכא.לבתר דבעי בעותיה קמי קב"ה,הוה מחכה שעתא חדא,אמר הא עידן דתתיהיב מבי מלכא,מכאן והלאה אתקינו סעודתא.ודא הוא ארחא ,דאינון דחלי קב"ה,דחלי חטאה.
פירוש הסולם:רבי ייסא סבא,לא התקין סעודתו בכל יום עד שהתפלל תפילתו לפני הקב"ה על מזונות. אמר ,לא נתקן הסעודה עד שתהיה נתונה מבית המלך.אחר שהתפלל תפילתו לפני הקב"ה ,היה מחכה שעה אחת,אמר, כבר הזמן שנתנה מבית המלך,מכאן והלאה התקינו הסעודה.וזה הדרך של יראי הקב"ה ,יראי חטא.
לשון הזוהר:אינון חיביא דאזלין עקימין בארחי אורייתא,מה כתיב בהו.הוי משכימי בבקר שכר ירדפו.וע"ד,רוצה יי' את יראיו את המיחלים לחסדו.לחסדו דייקא.ובהא אשתמודען אינון בני מהימנותא בכל יומא יומא,הדא הוא דכתיב.ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו.יום ביומו קאמר ולא דבר יום ליום אחר.
פירוש הסולם:אלו הרשעים ההולכים עקלקלות בדרכי התורה,מה כתוב בהם,הוי משכימי בבקר שכר ירדופו.ועל זה, רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו.לחסדו,הוא בדיוק.ובזה נכרים אלו בני האמונה בכל יום ויום.זה שכתוב,ויצאו העם ולקטו דבר יום ביומו,יום ביומו אמר,ולא דבר יום ליום אחר.
זוהר,בשלח,דף ס"ב,ע"ב:
לשון הזוהר:כל אינון בני מהימנותא נפקי ולקטי,ומברכאן שמא קדישא עליה.וההוא מנא הוה סליק ריחין דכל בוסמין דגנתא דעדן,דהא ביה אתמשך ונחית לתתא.שויה לקמי בכל טעמא דאיהו בעי,הכי טעים ליה,ומברך למלכא קדישא עלאה.
פירוש הסולם:כל אילו בני האמונה יוצאים ולוקטים ומברכים עליו את השם הקדוש.ומן ההוא היה מלה ריחות של כל הבשמים שבגן עדן,כי בו נמשך ויורד למטה.כשמשימו לפניו,כל טעם שהיה רוצה לטעום טעם אותו.ומברך למלך הקדוש העליון.
לשון הזוהר:וכדין מתברך במעוי,והוה מסתכל וידע לעילא,ואסתכי בחכמה עלאה,ועל דא אקרון דור דעה.ואלין הוו בני מהימנותא,ולהון אתיהיבת אורייתא לאסתכלא בה,ולמנדע ארחהא.
פירוש הסולם:ואז המן מתברך במעיו,והיה מסתכל וידע למעלה וצפה בחכמה עליונה,ועל זה הם נקראים דור דעה.ואלו היו בני אמונה,ולהם נתנה התורה להסתכל בה,ולדעת דרכיה.
לשון הזוהר:ואינון דלא אשתכחו בני מהימנותא,מה כתיב בהו,שטו העם ולקטו.מה שטו.שטותא הוו נסבי לגרמייהו,בגין דלא הוו בני מהימנותא.מה כתיב בהו.וטחנו ברחים או דכו במדוכה.. .מאן אטרח לון כל האי.אלא דאינון לא הוו בני מהימנותא.
פירוש הסולם:ואלו שלא נמצאו בני אמונה,מה כתוב בהם.שטו העם ולקטו.מה שטו,שטות היו לוקחים לעצמם ,משום שלא היו בני אמונה,מה כתוב בהם, וטחנו ברחים או דכו במדוכה.. .מי הטריח אותם כל כך.אלא שהם א היו בני אמונה.
לשון הזוהר:כגוונא דא,אינון דלא מהימני ביה בקב"ה,לא בעאן לאסתכלא בארחוי,ואינון בעאן לאטרחא גרמייהו, כל יומא בתר מזונא,יממה ולילי,דלמא לא סליק בידייהו פתא דנהמא,מאן גרים לון האי,בגין אינון לאו בני מהימנותא.
פירוש הסולם:כעין זה אלו שאינם מאמינים בהקב"ה,אינם רוצים להסתכל בדרכיו,והם רוצים להטריח עצמם כל יום אחר מזון,ימים ולילות, מפחד,אולי לא יעלה בידם פת לחם.מי גרם להם זה,משום שאינם בני אמונה.
לשון הזוהר:אוף הכא,שטו העם ולקטו,שטו בשטותא דגרמייהו,ובעאן לאטרחא עליה,הדא הוא דכתיב,וטחנו ברחים.בתר כל טרחא דא ,לא סליק בידייהו,אלא דכתיב והיה טעמו כטעם לשד השמן.ולא יתיר.מאן גרים לון האי,בגין דלא הוו בני מהימנותא.
פירוש הסולם:אף כאן,שטו העם לקטו,שטו בשטות של עצמם,ורצו להטריח עליו,זה שכתוב ,וטחנו ברחים.ואחר כל טרחה הזאת לא עלה בידם,אלא כמו שכתוב,והיה טעמו כטעם לשד השמן.ולא יותר.מי גרם להם זה,משום שלא היו בני אמונה.
זוהר ,ויגש,דף רז,ע"ב:
לשון הזוהר:פתח ההוא יודאי אבתריה,ואמר,ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך,וכי לא מברכינן ליה לקב"ה ,עד לא ניכול,ןהא אית לן לאקדומי בצפרא,ולסדורי שבחא דיליה כדקא יאות,ולברכא בשמיה,עד לא יברך לאחרא בעלמא,וכתיב לא תאכל על הדם,אסור ליה למיכל עד לא יברך למאריה,והשתא כתיב ואכלת ושבעת וברכת.
פירוש הסולם:פתח אותו יהודי אחריו,ואמר ,ואכלת ושבעת וברכת... שואל,וכי אין אנו מברכים את הקב"ה מטרם שאנו אוכלים,והרי יש לנו להקדים בבקר ולסדר שבחו כראוי,מטרם שמברכים לאחר בעולם.וכתוב ,לא תאכלו על הדם,שדרשו שאסור לאכול מטרם שמברך לרבונו.ועתה כתוב ,ואכלת ושבעת וברכת.שמשמע שאין לברך אלא אחר האכילה.
לשון הזוהר:אלא דא ברכתא דצלותא דיחודא,ודא ברכתא דמזונא,לאחזאה לגביה דרגא דמהימנותא,שבע כדקא יאות.וכדין בעי לברכא ליה כדקא יאות,דההוא דרגא דמהימנותא יתרוי,ויברך,ויתמלא חידו מחיין דלעילא,כמה דאצטריך,בגין למיהב לן מזוני.
פירוש הסולם:ומשיב, אלא זה,שאנו מברכים קודם האכילה,הוא ברכת התפילה ליחוד זו"ן ,וזה,שלאחר האכילה,הוא,ברכת המזון.וצריכים לב' דברים, א) להראות שבע למדרגת האמונה, שהיא הנוקבא, כראוי.ב) ואז צריכים לברך אותה כראוי,כדי שאותה מדרגת האמונה תתרוי ותתברך ,ותתמלא שמחה מחיים העליונים כפי שצריך,כדי שתתן לנו מזונות.
לשון הזוהר:דהא קשין מזונא דברנש קמי קב"ה,כקריעת ים סוף,מ"ט.בגין דמזונא דעלמא דלעילא הוא,דתנן בני חיי ומזוני....,ובגין כך,קשיין קמיה מזונא דעלמא,דהא במזלא תליא מלתא,דמניה נפקי מזוני,וחיי,ובני,ובגין כך קשין קמיה מזוני דעלמא,דהא לאו ברשותיה קיימא,עד דיתברך איהו.
פירוש הסולם:כי קשין מזונותיו של אדם לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.מה הטעם,הוא, משום שמזונות העולם מלמעלה הם.מז"א,בסוד המסך דחירק שבקו האמצעי,(כנ"ל,ב"א,דף קע"ז אות קצ"ח)כי למדנו,בנים חיים ומזונות,אין הדבר תלוי בזכות אלא, הדבר תלוי במזל.ומשום זה קשין לפניו מזונות העולם ,משום שהדבר תלוי במזל,שממנו יוצאים בנים חיים ומזונות,ועל כן קשה לפניו מזונות העולם,כי אינם ברשותו מטרם שהוא מתברך מן המזל.
ביאור הדברים,כי בתחילה היתה הנוקבא גדולה וזכה כמו ז"א,והיתה דבוקה בו מאחריו.אלא שהמוחין לא היו מאירים אז בנוקבא,מחמת חסרון לבוש דחסדים,ולא היתה משפעת כלום לתחתונים,ועל כן מיעטה הנוקבא את עצמה,בסוד נקודה תחת יסוד דז"א,שפירושו שנכללה במסך דחירק שבקו האמצעי שמחזה ולמטה דז"א,וננסרה לפרצוף נפרד ממנו.שמחמת מיעוט הזה אין לה עוד מעצמה שום אור,וצריכה לקבל הכל מלמעלה,דהיינו מז"א.
וזה שאמרו,בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא,שהרי בזמן שהיתה הנוקבא גדולה וזכה כמו ז"א,לא יכלה להשפיע בני חיי ומזוני לתחתונים,כנ"ל,אלא במזלא תליא מלתא,שהדבר תלוי בז"א,שיסוד שלו נקרא מזל.דהיינו שצריכה להכלל במסך דחירק שביסוד דז"א,ואז מתלבש החכמה שלה בחסדים,ויכולה להשפיע בני חיי ומזוני לתחתונים.וזה שכתוב ,קשין מזונא דברנש קמי קב"ה,היינו הנוקבא,כקריעת ים סוף, מאי טעמא,בגין דמזונא דעלמא ,דלעילא הוא,דהיינו שהנוקבא צריכה לקבל מלמעלה מז"א,אשר אז היא מחויבת להתמעט כנ"ל.ועל כן קשין לפניה מזונותיו של אדם.כי כדי להשפיע מזונות לעולם היא מתמעטת לבחינת לית לה מגרמה ולא מידי.
וזה שאמרו,לאחזאה לגבי דרגא דמהימנותא שבע.. .כי משום זה צריכים לב' דברים , א) לברכא... דההוא דרגא דמהימנותא יתרוי ויברך ויתמלא חידו מחיין דלעילא בגין למיהב לן מזוני,דהיינו להמשיך לה עתה אחר שנתמעטה,כל החיים והטוב שלמעלה,דהיינו מז"א,כדי שתתן לנו מזונות. ב)לאחזאה לגבי דרגא דמהימנותא שבע,כי בזה שאנו מראים את עצמנו שבע,היא מתנחמת על מיעוטה שנתמעטה בשבילנו.
bottom of page