?מהי תורת הקבלה 

תורת הקבלה מבארת את פנימיות התורה וסודותיה ודנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן וכן בחלק השכל וטעמי המצוות וכן את שורש כל מצווה בעולמות העליונים.ידיעת פנימיות התורה מראה מהי עבודת ה' האמיתית,וכל דקדוקיה עד היכן מגיעים,ואיך כל דבר הקטן כאן למטה בארץ הולך ומתרחב למעלה ומרעיש כל העולמות.כמו כן תורת הקבלה הינה חכמת סדרי פעולות המאציל אשר פעל בברוא עולמו ,ופועל בקיימו אותו.והענין כי רצה המאציל לסדר פעולותיו על פי כוונה אחת אשר עלתה במחשבתו להתנהג אחריה בפועלו. קבוץ כל הסדרים האלה ומשפטיהם הוא הנקרא חכמת האמת (או תורת הקבלה). 

חכמה זו,היא המודיעה שכל מה שהיה הווה ויהיה,הכל מושגח מאת השם יתברך בהשגחה פרטית, וכן את דרכי ההשגחה והנהגת העולם מבריאת העולם עד השלמת תיקון העולם בב"א.  כמו כן החכמה מגלה  את יחוד השם יתברך בכל העולמות כמו שכתוב  בתיקוני הזוהר (מאמר פתיחת אליהו הביא):"פתח אליהו ואמר,רבון עלמין,אנת הוא חד ולא בחושבן,אנת הוא עלאה על כל עלאין,סתימא על כל סתימין,לית מחשבה תפיסה בך כלל".[פירוש "הסולם":פתח אליהו ואמר,רבון עולמים,היינו אין סוף ב"ה (הרצון האלקי),אתה הוא אחד ולא בחשבון,דהיינו אור פשוט בלי שינוי ותוספות ומסך ממותק שנקרא חשבון.אתה הוא עליון כל כל עליונים,סתום על כל סתומים, כי ג' (ספירות) הראשונות, ,כתר,חכמה,בינה,נקראים עליונים וסתומים ואור אין סוף ב"ה עליון עליהם,אין מחשבה תופסת בך כלל.כי הוא עצם מחויב המציאות,והוא סוד מהות,שאין לנו תפיסה במהותינו עצמנו,וכל שכן במחויב המציאות]. 

 

תורת הקבלה שואבת את עיקרי תוכנה מספר הזוהר הקדוש שנתחבר על ידי התנא רבי שמעון בר יוחאי.החכמה הזאת היתה בגילוי בתקופת רשב"י ע"ה  ותלמידיו  אך לאחר פטירתו נסתמו שערי החוכמה הזאת ,כמו שכתוב בזוהר(ויחי,דף י"ז, ע"א):"ואמר(רבי יהודה)ודאי מדשכיב רשב"י חכמתא אסתלקת מארעא".  כאמור,היות שעומק החוכמה שבספר בזוהר הקדוש סגור ומסוגר באלף מפתחות,ושפתינו האנושית דלה ביותר  מלהמציא ביטוי נאמן ומספיק כדי לפרש דבר אחד שבספר עד סופו,נשארה חוכמה זו סתומה וחתומה ונגלו רק ליחידי סגולה בכל דור ודור ששרתה עליהם רוח הקודש,והיה אליהו הנביא נגלה אליהם ומלמד אותם סתרי זאת החוכמה. 

לפני כארבע מאות שנה,כותב הרב חיים ויטאל בהקדמתו לספר עץ חיים:"כי בכל דור ודור הפלא חסדו אתנו,אל ה' ויאר לנו...וישלח לנו עיר וקדיש מן שמיא נחית הרב הגדול האלהי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי (האר"י) , מלא תורה כרימון ,במקרא במשנה,בתלמוד, בפלפול, במדרשים,והגדות  ,במעשה בראשית,במעשה מרכבה.בקי בשיחת אילנות ,בשיחת עופות ,בשיחת מלאכים.מכיר בחוכמת הפרצוף הנזכר ברשב"י בפרשת ואתה תחזה.יודע בכל מעשה בני האדם שעשו ושעתידים לעשות,יודע במחשבות בני אדם טרם יוציאום מן הכוח אל הפועל,יודע עתידות ,וכל הדברים ההווים בכל הארץ.ולמה שנגזר תמיד בשמים.יודע בחוכמת הגלגול,מי חדש ,מי ישן,ואיפת האיש ההוא באיזה מקום תלויה באדם העליון,ובאדם הראשון התחתון, יודע בשלהבת הנר,ולהבת הנר,דברים נפלאים.מסתכל וצופה בעינו נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים.ומתעסק עמהם בחכמת האמת,מכיר בריח האדם כל מעשיו, ע"ד ההוא ינוקא בפרשת בלק,וכל החוכמות הנזכרים היו אצלו כמונחים בחיקו,בכל עת שירצה,בלתי יצטרך להתבודד ולחקור אליהם,ועיני ראו ולא זר,דברים מבהילים,לא נראו ונשמעו בכל הארץ מימי רשב"י ועד הנה. 

וכל זה השיג...ע"י חסידותו ופרישותו אחרי התעסקו ימים ושנים רבים,בספרים ,ישנים גם חדשים,בחכמה הזאת.ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה,היא הביאתו לידי אליהו הנביא שהיה נגלה אליו תמיד,ומדבר עימו פה אל פה,ולמדו זאת החוכמה" עד כאן לשונו. 

האר"י סמך ידו על תלמידו הרב חיים ויטאל,והפקיד בידו מקצת חכמתו הגדולה ונפלאה,כי כן ציווהו במתיבתא דרקיע  על פי הדיבור,ומפי אליהו הנביא שנתגלה אליו תמיד,ורשות נתנו לגלות רזים סתומים על התיקונים והזוהר שלא נתגלו מימות רשב"י ואילך. 

כתבי האר"י, כפי המצויים בידינו היום,המבארים את תורת הקבלה, מחולקים לשמונה שערים נקראים:ספר עץ חיים,ספר פרי עץ חיים,שער הפסוקים,שער מאמרי רשב"י,שער הגלגולים,עולת תמיד ,שער ההקדמות,שער רוח הקודש,שער טעמי המצוות. 

כמו כן ידוע כי גם האר"י בכתביו גילה טפח וכיסה אלפיים.הגר"א (הקרוי גם הגאון מוילנא)אמר כי כתבי האר"י הוא כולו רק משל.לאחר שהאיר אורו של הרמח"ל שגילה מוסדות החכמה הרמה, חוכמת האמת, וביאוריו על כתבי האר"י הם כולם דברי גילויים נוראים מעולם העליון .הגר"א אמר עליו שהוא יודע הנמשל של כתבי האר"י.הרמח"ל  ידוע בספריו בנושא תורת הקבלה: קל"ח פתחי חוכמה,דעת תבונות כללים ראשונים ועוד  מאמרים.. . 

הספירות: היות וכל המדובר בתורת הקבלה עוסק בערכים של עשר ספירות נבאר להלן ביאור קצר בנושא: 

הספירות הם מידותיו יתברך,המידות שחידש לעצמו לצורך הנבראים,והם כלל התארים המתיחסים לו על שם פעולותיו כגון הממשלה ,הרחמנות ,הכעס ,המשפט,וכל  שאר הפעולות שהוא פועל.חשוב להבין כי הספירות  אינם כמו מידות בנפש האדם החקוקות בה ממש,שהרי באדון ברוך הוא לא ניתן לדבר כן ואי אפשר לומר שהן תכונות בו כי תכונה הוא ענין הנופל רק בנבראים ולא בבורא אלא הם מיני השגחה שהוא משגיח ,הארה שהוא מאיר,והשפעות שהוא משפיע לנבראיו.שהרי למין הארה והשגחה אחת נקרא חסד ולאחרת נקרא דין,ולאחרת רחמים,וכן כל שאר הפרטים.כלומר הספירות הם פרטי ההארה והגילוי  שהאדון ברוך הוא מתגלה ונמצא אל הנבראים להיות הם נמצאים ומתהווים ומתקיימים בהתלותם בו. עיקרם של הספירות הם התפשטות קדושה וזיו עליון ממנו יתברך שהוא המקור  הנעלם והבלתי מושג כלל ,ואלה  כולם הם זיו מקדושתו עשוי לערך התחתונים שיהנו בו על דרך "ונהנים מזיו השכינה". 

כלל ההארות  האלה נכללים בעשר ונקראים: כתר ,חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד,יסוד,מלכות  (או בראשי תיבות :כח"ב, חג"ת ,נהי"מ).כל מה שאנו מפרשים בחכמת בקבלה קשור להבחנה בין מיני ההארות האלה,לפי הנולד מהם,והקשר והיחס בין מין למין וצירופי ערכיהן.וזאת  בדומה  לכ"ב אותיות שבשפה המדוברת, שצירופיהן מספיקים לנו להבין כל חפץ וכל חוכמה,כך גם הערכים וצירופי הערכים  שבעשר ספירות,מספיקים לנו לבאר כל החוכמה שבספר השמים. 

לסיכום שלב זה של הביאור נביא שוב  קטע נוסף מתיקוני הזוהר (מאמר פתיחת אליהו הנביא) העוסק בנושא הספירות:"אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן לון עשר ספירין,לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין.ועלמין דאתגליין.ובהון אתכסיאת מבי נשא.ואנת הוא דקשיר לון ומיחד לון.ובגין דאנת מלגאו,כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאילין עשר אתחשיב ליה כאילו אפריש בך."(פירוש "הסולם":אתה הוא שהוצאת עשרה תיקונים,כלומר תיקונים כלפי התחתונים בכדי שיוכלו להשיגם,ואנו קוראים אותם עשר ספירות,להנהיג בהם עולמות סתומים שאינם מגולים,בהארת שאדם ,בדומה לאדם המכסה את עצמו מפני חביריו,והאדם עצמו אינו מתפעל מהכיסויים הללו,אלא האחרים מתפעלים.ואתה הוא המקשר אותם ומיחד אותם,ומשום שאתה מבפנים הספירות,ומאיר בהן,לכן כל מי שמפריד מאילו  עשר הספירות אחת מן חבירתה (ע"י  פגם עבירותיו),להשליט אותה הספירה לבדה ,נחשב לו כאילו מפריש בך,כלומר באחדות אינסוף ב"ה) עד כאן לשונו. 

הרי מבואר שאור אינסוף ב"ה הוא המסתתר וזורח ומאיר בספירות והאדם ע"י פגם עונותיו גורם להפריד באחדות אור אינסוף ב"ה.והוא הדין אדם העוסק בתורה הקדושה ומקיים מצוות ומעשים טובים גורם להמשיך אור אינסוף המאיר בספירות וע"י כך גם ממשיך שפע רוחני וגשמי לעליונים (כגון מלאכים) ותחתונים(כגון בני אדם) ומייחד ומקשר את כל העולמות . 

כוונת הבריאה עפ"י תורת הקבלה: הרמח"ל מבאר בספרו "פתחי חכמה ודעת" כי כוונת הבריאה  של כל העולמות  הרוחניים הקרואים:אצילות,בריאה יצירה ,עשיה(בקיצור ראשי תיבות אבי"ע)ובכללם גם העולם הזה הגשמי, היא להיטיב לבריות וזו לשונו  :"מה שנודע לנו  מכוונת המאציל ב"ה (השם יתברך)בזה,הוא,כי ברצותו להיטיב רצה להמציא נמצאים(בני אדם) שיקבלו טובו.וכדי שיהיה הטוב שלם צריך שיקבלוהו בזכות ולא בצדקה,שלא יהא הבושת  פוגמו,כאוכל את שאינו שלו.וכדי שיוכלו לזכות המציא מציאות אחד שיהיה צריך איליהם להתקן,מה שאינו צריך הוא,ובתקנם אותו ,יזכו. והוא  מציאות הספירות,כי הם מציאות אחד כמו מחברת צנורות,שבעמדה על תיקונה כראוי,ממשיכה שפע מן המאציל אל המתקנה.וזהו זכותו-שהקים חפץ המאציל ב"ה,שחפץ שיקבלו נמצאיו את טובו.עד כאן לשונו. 

דוגמה נוספת מובאת בזוהר הקדוש(זוהר,בראשית,דף מה ע"ב) בענין מעלת האדם העובד את בוראו(למשל ע"י תפילה בכוונה) וע"י כך גורם לייחד ולקשר ולהמשיך שפע בעולמות:"ומאן דידע לקשרא יחודא דא זכאה חולקיה,רחים לעילא,רחים לתתא,קודשא בריא הוא גזיר ואיהו מבטל,סלקא דעתין דאיהו מקטרגא במאריה,לאו הכי,אלא דכד איהו קשיר קשירין,וידע ליחדא יחודא,וכל אנפין נהירין,וכל שלימו אשתכח,וכלא אתברכא כדקא יאות,כל דינין מתעברין ומתבטלין,ולא אשתכח דינא בעלמא,זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתיה ,דא הוא לתתא דכתיב ביה,"וצדיק יסוד עולם",דא  הוא קיומא דעלמא,בכל יומא קארי עליה כרוזא,"ואתה תגיל ב ה' בקדוש ישראל תתהלל.(פירוש "הסולם": מי שיודע לקשר יחוד הזה אשרי חלקו,הוא אהוב למעלה ואהוב למטה,הקב"ה גוזר והוא מבטל.שואל,היעלה על הדעת שהצדיק יקטרג על רצון רבונו,כי יבטל רצונו של הקב"ה,ומשיב,אינו כן ,אלא כשהצדיק קושר קשרים ויודע ליחד יחודים,ומאירים כל פנים,ונמצא כל השלמות,והכל מתברך כראוי,הרי כל הדינים עוברים ומתבטלים,ולא נמצא שום דין בעולם.אשרי חלקו בעולם הזה ובעולם הבא.ונמצא אשר הפירוש של, הקב"ה גוזר והצדיק מבטל,הוא ע"י ריבוי אורות שהצדיק ממשיך על ידי הייחודים שעושה,שהאורות ההם מבטלים את הגזרות והדינים מהעולם.כל מה שאמרנו בהצדיק,הוא מה שפועל למטה בעולם הזה,על כן כתיב בו,וצדיק יסוד עולם,כי הצדיק הוא קיום העולם.ולהלן יבאר מה שהצדיק פועל בעולמות העליונים.בכל יום מכריזים עליו כרוז,ואתה תגיל ב-ה'  בקדוש ישראל תהלל. 

לסיכום הנושא נביא את המובא בספר "מלחמות משה" של תלמיד הרמח"ל, המסביר כי חכמת  האמת כוללת ארבע ידיעות עקריות המובאות בזוהר חדש, שיר השירים,על הפסוק "אם לא תדעי לך".להלן נסכם את ארבע הידיעות(בקצרה) : 

"לאסתכלא ברזא דמאריה": היא ידיעת התפשטות האור העליון ,שברא העולמות ומנהיג  אותם,וזה מה שאנו משיגם בבורא יתברך.דהיינו ידיעת התפשטות האור העליון באילן של השתלשלות  העולמות הנקראים:אדם קדמון,אצילות ,בריאה,יצירה ,עשיה(הכולל בתוכו את העולה הגשמי בו אנו חיים). 

"למנדע ליה לגופיה":לדעת שכל האורות או הספירות הינם בסוד דמות אדם ובזה הם מקבילים לדמות האדם בעולם הזה.כמו שמובא בתיקוני הזוהר,במאמר פתיחת אליהו כי:ספירת החסד היא כנגד זרוע הימנית("חסד דרועא ימינא"),ספירת הגבורה היא כנגד זרוע שמאלית("גבורה דרועא שמאלא"), ספירת התפארת היא כנגד הגוף("תפארת גופא"),ספירות נצח והוד הם כנגד שני שוקיים("נצח והוד תרין שוקין")וספירת היסוד היא סיום הגוף כנגד אות ברית קודש("ויסוד סיומא דגופא,אות ברית קודש").הספירות ,ע"י אור אינסוף (הרצון האלקי) המתלבש בהם הם השורש להנהגת העולם.כמו כן ,קים קשר ישיר בין האדם לעולמות העליונים,כי האדם העובד את בוראו ע"י תורה ומצוות ממשיך שפע ומייחד  ומקשר את כל העולמות.כי  האדם מורכב מתרי"ג חלקים(רמ"ח אברים ושס"ה גידים) וכן הספירות מורכבות מתרי"ג חלקים ,וכן בתורה יש תרי"ג מצוות. 

הערה חשובה :בקשר לאמור לעיל כי הספירות הינם בסוד דמות אדם כתב האר"י ז"ל:"דבר גלוי שאין למעלה גוף ולא כוח הגוף חלילה,וכל הדמיונות והציורים אלו ,לא מפני שהם כך ח"ו,אמנם לשכך את האוזן כדי שיוכל האדם להבין הדברים העליונים הרוחניים הבלתי נתפסים ונרשמים בשכל אנושי,לכן ניתן רשות לדבר בבחינת ציורים ודמיונים כאשר הוא פשוט בספר הזוהר. 

"למנדע ולאסתכלא ברזא דנשמתין": ידיעת סוד דרכי הנשמות וגלגוליהם כי תכלית הבריאה, והנהגת הקב"ה בעולם היא שהאדם או נשמת האדם  ע"י עבודתו את  בוראו יש לו חלק בהשלמת  הבריאה,והשלמת האורות בכל העולמות .אם הנשמה אינה משלימה את חלקה בתיקון העולם היא עשויה לרדת שוב לעולם הזה.צירוף כלל התיקונים של כל הנשמות מהווה את תיקון העולם בכללותו,  ותושלם עד סוף ששת אלפי שנים לבריאת העולם ,שאז ינוח העולם מגלגוליו. 

"היא לאסתכלא בהאי עלמא":לדעת את סוד העולם הזה ,כי הנהגת הבריות ,ודרכי הטבע בעולם הזה יש בהם פנימיות וחיצוניות והעיקר היא הפנימיות המתלבשת בכל הבריות.ידיעה  זו מחלקת לשני חלקים :האחד ידיעת ההנהגה למטה ,איך מתנהגות הבריות התחתונות על פי השפעת הספירות ופקודת הממונים (לדוגמה מלאכים)שעל כל בריה ובריה,כמו שאמרו חכמינו ז"ל:" אין  אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה".וחלק השני ידיעת מה שיש בספירות עצמם מקביל לאלה הדברים שלמטה , כי כל מה שיש למטה ,מלבד מה שהוא מתנהג על פי העליונים, עוד יש דוגמתו למעלה כי האדם הוא עולם קטן. 

לסכום כולל נביא את הכתוב בכתבי האר"י:בהקדמת רבי חיים ויטאל לספר עץ חיים,וזו לשונו: האדם "בהיותו עוסק בחכמת התורה ותלמוד בבלי,ולא יתן חלק אל סודות התורה וסתריה,הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלי נשמת אדם ,נר ה',המאיר בתוכו,באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים.באופן שהתלמיד חכם צריך שיעסוק תחילה בחכמת המקרא  והמשנה והתלמוד,כפי מה שיוכל שכלו לסבול ואחר  כך יעסוק לדעת את קונו בחכמת האמת". 

 

מקורות המאמר: 

1.כתבי הרב יהודה אשלג : פירוש "הסולם" על הזוהר הקדוש ,הקדמת הזוהר,מבוא לספר הזוהר 

2.כתבי הרמח"ל:ספר הכללים (בהוצאת הרב חיים פרידלנדר) הכולל את: ספר קנאת ה' צבאות,ספר מלחמת משה (מאת תלמיד הרמח"ל) 

3.ספר ידיד נפש: מבוא לתורת הקבלה,הרב יחיאל בר לב.